<h1>ראב"ן סימן שס"ג</h1>
<h2>דף פד:</h2>
אמר ר' אמי [שבת קכ"א.] בדליקה היתירו לומר כל המכבה אינו מפסיד וכן הלכה דליכא דפליג עליה. ונכרי שבא לכבות אין מונעין אותו וגם אין אומר לו כבה ואל תכבה נמי אין אומר לו, אע"פ דידע גוי דישראל יתן לו שכר והוי כאלו עביד אדעתא דישראל, דנכרי אדעתא דנפשיה עביד ושרי. וישראל קטן שבא לכבות, אי עושה על דעת אביו דשמע מאביו דניחא ליה דליכבה אסור ואין שומעין לו, ואי לא שמע מאביו אלא הוא מעצמו עשה קטן אוכל נבילות וטריפות [הוא] ואין ב"ד מצווין להפרישו. וה"מ במקום שאין סכנת נפשות כגון שאין שם גוים אלא מעט ורובן ישראל או יד ישראל תקיפה על הגוים, אבל בזמן הזה שאנו מתי מעט בין הגוים וידם תקיפה ואפילו לא באו גוים אלא על עיסקי ממון אין אדם מעמיד עצמו על ממונו ואם יעמוד ישראל נגד הגוי יזרקנו כנגד הדליקה או יהרגנו ומותר לישראל לבא לכבות כדי להציל חבירו, כדתנן [ר"ה כ"ג:] התקין ר"ג הזקן שיש להן אלפים אמה לכל רוח ולא אילו בלבד אמרו אלא אפי' חכמה הבאה לילד והבא להציל מן (הגוים) [הגייס] ומן הנהר ומן המפולת ומן הדליקה הרי הן כאנשי העיר, והכא כיון דאיכא סכנת נפשות מצילין מן (הגוים) [הגייס] ומן הדליקה הוא. ותניא [עירובין מ"ה.] עיר הסמוכה לספר אפי' לא באו אלא על עיסקי ממון יוצאין עליה בכלי זיין בשבת דכיון דסמוכה לספר אם יעמדו ישראל על ממונם יהרגום ולא ייראו כיון דסמוכי לגוים אחרים וכ"ש אנו שאנו יושבים בתוכם שלא יראו מלהרוג ומחללין את השבת ומצילין. ואמר בפ' שני דמס' יו"ט [כ"ב.] בעא מיניה אביי מרבה מהו לכבות את הדליקה ביו"ט, היכא דאיכא סכנה לא תיבעי לך דאפי' בשבת שרי כי תיבעי לך משום איבוד ממון, ופשט ליה אסור. ותניא בפ' בתרא דיומא [פ"ד:] מכבין ומפסיקין מפני הדליקה בשבת משום ספק נפשות. (גירסת) [גרסינן ב]ירושלמי ביומי דר' אמי נפלה דליקה בעיר אפיק ר' אמי כרוז בשוקא דארמאי ואמר מאן דעביד לא יפסיד א"ר אלעזר קומי ר' אסי סכנה הוה אי סכנה הוית אפילו ר' אמי יטפי.
